"ג'יג'יגה בנוייה על מישור שטוח לחלוטין, רחב מאוד, ללא כל צמחייה מסביב, חוץ מאיזה קקטוס מזדמן המשמש מקלט לצבוע הנודד, ומהעץ הקדוש המתחייב בכל שכונה. העיר מוקפת בהרים סלעיים מכל צדדיה, חוץ מן הצד הצפוני, הפתוח עד קצה טווח הראייה. את האופק הצפוני חוסמים רק תעתועי השמש ומשבי האבק האינסופיים של עונת היובש. ג'יג'יגה נמצאת באזור צחיח של אתיופיה, מדבר יבש וחסר חול, שאפילו הרוח הקלה ביותר יוצרת בו שלדים, מערבולות אבק שמתרוממות אל השמיים ואפשר לראותן ממרחק קילומטרים. ביום היינו אנחנו, הילדים, רודפים אחר שדי האבק ומחוררים את בטנם בסכינים. בלילה היינו מצטנפים במיטה.. היינו שומעים את יללותיהם הפראיות של הצבועים בהרים השוממים, וידענו שכל פרה או חמור שנשארו מחוץ לשערי המכלאות יבלו את לילם בבטנו של הצבוע".
מתוך "רשימות מבטן הצבוע" מאת נגה מזלקיה, הוצאת...